תפקיד חדש : רב קהילתי.
מדוע תפקיד חדש? משום שלא קיים  תפקיד מוגדר הנושא באחריות לחילולה של קהילת תרבות.
המצב המשברי שתואר בשורות למעלה  הוא מצב חדש. הצרכים העולים מתוך המצב החדש  מחייבים  הגדרת בעיה חדשה, התוייה אסטרטגית וטקטית של התמודדות עם הבעיה, ונושא אנושי, מוגדר  לעצמו ולחברה, שייקח על עצמו את האחריות לדרך חברתית חדשה.
כבר קיימים רבנים חילונים קהילתיים , אך הם חסרים הגדרה עצמית ומודעות מכלילה לתפקידם². בדרך-כלל הם יחידאים באישיותם, פעולתם היא בת סיטואציה היסטורית ייחודית, ומעמדם מכוח אישיותם שזכתה להכרה קהילתית.
אטען, כי תהליך "קהילת התרבות הישראלית המתחדשת", מחייב תפקיד חדש בשל חדשותו, בשל הצורך לחולל תהליך שאין דוגמתו בשתי הפרדיגמות הקודמות,  המסורתית והמודרנית, אף שהוא נוטל מהן ומחדשן.
קהילת התרבות הישראלית המתחדשת על מעגליה השונים, היא תהליך רב-גוני מצד מעגליו, קהליו, תהליכיו,  תכניו, ויעדיו.  לכן יש צורך בתפקיד חדש בעל אופי על  תחומי, מצד תחומי המשמעת והדעת  (דיסציפלינות) הנדרשים לתפקיד (פילוסופיה, פסיכולוגיה, אומנות, מדעי היהדות, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה , ועוד), ומצד המיומנויות (הוראה, הנחייה, שיח תרפויטי, קרינות, שירה ונגינה, משחק, ניהול, ארגון, יצירה, כתיבה ועוד).
ישאל השואל: שמא רק "אנשי רנסאנס" אמיתיים יוכלו לתפקיד? מדוע לקחת תפקידים עמוקים ורציניים כגון: פסיכולוג, מורה, יועץ ארגוני, עובד סוציאלי, מנהל תרבות, מנהל מתנ"ס, מזכיר קבוץ, רכז תרבות, אמרגן, מוסיקאי  וכו' - להמעיטם, להקטינם ולשלבם לכלל תפקיד חדש? האין בכך משום פגיעה בכל אחד מהתפקידים החשובים האלה? ותשובתי –  נחוצה אכן סגולה אישיותית  כלשהי לנושא התפקיד שאני מציע. אני מודע לכך שמעטים יוכלו לשאת בכל היבטי התפקיד במבנהו התיאורטי כפי שמוצג  כאן. הצעתי מבוססת על כך שהרב הקהילתי יהיה מצוי בתחומים האלה ויוכל לקשר ביניהם בעבודתו , תוך קשרי עבודה עם "המקצוענים" בתחומים השונים.  בהתייחס לבסיס התיאורטי של התפקיד יוכל הרב הקהילתי לבנות קבוצות התייעצות וקבוצות משימה, להיעזר במקצוענים בתחומים שהוא אינו בקיא בהם, ואולי להקים צוות של רבנים קהילתיים, שיכסה את מכלול התחומים הנחוצים לחילול קהילת תרבות.
אין הרב הקהילתי בא במקום בעלי המקצוע , כשם שאין שיטות הלמידה העל תחומית, הרב-תחומית או הבין-תחומית, באות  להחליף את הלמידה הדיסציפלינרית. הרב הקהילתי בא לחולל את התהליך העל-תחומי בתחום המעשה החברתי-תרבותי-קהילתי.
תפקידו של  הרב הקהיתי  החילוני.
העיקרון המעגלי הספיראלי. את עבודתו של "הרב הקהילתי" ניתן לתאר  כרצף  ספיראלי - מעגל מתקדם,  נבדק כל הזמן ונידרש לתיקוף ומשוב, ללא כיוון דוגמאטי מלכתחילה - ב"מעגלי הקהילה". הדגם המוצע כאן הנו דגם דמוקרטי, לפיו, מקור הסמכות של ה"רב הקהילתי" הוא הקהילה עצמה. הקהילה המעניקה לר"ק את הסמכות המוסרית והחברתית מתוקף ערכיה וחייה, היא גם מושא עבודתו. הוא חוזר אליה בפעולותו ושוב מקבל ממנה סמכות פעולה  וכן הלאה. כך "נסגר המעגל", ומתחדש³.
עבודת "הרב הקהילתי" מתוארת כמעגל- משלוש סיבות:
1. נקודת המוצא היא גם  תכלית/מושא עבודתו של הרב הקהילתי (בבחינת : "דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי עתיד אתה לתת את דין" – מצפונך וקהילתך).
2. עבודתו  צריכה להיות תהליך מתמיד  החוזר ושואב את סמכותו, תכניו וכוחו מהקהילה  וסופו שחוזר אליה בפעולתו; ואחר-כך מתחולל מחדש.
3. שאין  יחסיו עם הקהילה יחסים היררכיים.
לכל המעגלים האלה ראוי שיהיה כיוון ותנועה , לעבר ערכים  ראויים העולים מהתהליך הקהילתי ומכל מעגלי הקהילה, לעבר תיקון.
העבודה של הר"ק, בכל אחד משלביה , נושאת  אופי ספיראלי בעל מאפיינים מגוונים של דיאלוג  עם הקהילה: ניסוח יעדים משותף ,איתור צרכים, הערכת מוכנות, ניסוח יעדים מחודש, סיעור מוחין, רפלקציה ומשוב, מיפוי מבע-התרבות, עיצוב פעילות ועוד. יחד עם זאת, בכל מעגל דיאלוגי שמחולל הרב, הוא נדרש למקטע של בדידות ועצמיות: רפלקציה עצמית, ותרומה איכותית משלו לתהליך הדיאלוגי. התחברות ייחודית שלו למעגלים המכלילים יותר של הקהילה (מעגל האנושות, המעגל המטפיסי), או העמקה וניתוח של המעגלים הפרטניים יותר (האדם , המשפחה); וחילולם של הקשרים בין אלה  לאלה , היוצרים מבע תרבותי, הקורמים טעם ומשמעות. מכאן הוא חוזר לספיראלה הדיאלוגית וכן הלאה.
מעגל עבודתו של הרב הקהילתי – מקטע  עיגולי אחד מתוך הרצף הספיראלי: 
המעגל הבסיסי ברצף הספיראלי  שמחולל הר"ק במעגלי הקהילה, כולל כמה שלבים . סדר השלבים הנו בר-שינוי, אינו חד-כיווני, וניתן להוסיף שלבים נוספים, אולם השלבים המתוארים כאן הם בעיני שלבים חיוניים לקהילה הישראלית המתחדשת:
א. ערכי היסוד: הערכים על-פיהם יכוון "הרב הקהילתי" את עבודתו בקהילה. ערכים אלה נובעים מכל מעגלי הקהילה- מקור סמכותו. הרב הקהילתי נדרש ללמוד את כל מעגלי הקהילה. לימוד – לא רק במשמעות הצרה של הידע העובדתי, אלא לימוד היוצר אינטגרציה של הרבדים השונים, שיח בין הרבדים השונים, סדרי קדימויות ערכיים ומעשיים, הבחנות בין טפל לעיקר, תובנות התנהגותיות, קישור בין הראוי לנהוג ומיקוד הראוי וייצוגו . ערכי היסוד הם "ברכת הדרך" וכלליה , ל"רב הקהילתי", היוצא ל"מסעו"  מהקהילה ואליה.
ב. מטרות :מתוך הכרה וקבלה של מקור הסמכות וערכי היסוד המכוונים שלו, יוצא הרב הקהילתי ל"מסעו" כ"שליח ציבור". ערכי היסוד של כל מעגלי הקהילה, במפגשם עם המציאות החברתית, כלכלית, מדינית וכו', מולידים את הקשיים הבעיות, את האתגרים  ההזדמנות והיצירה, את ההתפוררות והחידלון, את ההתחדשות והחיים. כאן חייב הר"ק ליצור סדנא מתמדת של התבוננות במה שקורה במפגש העולמות. התבוננות רגישה, התבוננות בוחנת, התבוננת ביקורתית, התבוננות אמפטית. ההתבוננות היא חלק חשוב של המעשה הקהילתי ( כמו גם המעשה החינוכי). מתוך ההתבוננות על הר"ק לשאול, מהן הבעיות העיקריות הנוצרות ב"קו התפר", מן המצוי, מן הראוי?  זיהוי הבעיות ומיקוד האתגרים והאפשרויות,  הם  הבסיס לקביעת  המטרות של עבודת הר"ק בקהילתו .
ג. הגדרת תפקיד: מכאן יכול הר"ק  להגדיר את תפקידו. לפניו "מפת היעד" -  הקהילה למעגליה - זה שדה הפעולה שלו. במפה מסומנים ערכיה של הקהילה ("קווי האורך והרוחב"), כמו גם אתגריה בעיותיה ("הפסגות והבקעות"). על המפה מוקפות בעיגול מטרות  עבודתו ונתיבים שסימן. כעת עליו להגדיר את תפקידו – כיצד יכולה קהילת התרבות, אותה נשלח לחולל, לשרת את פתרון הבעיות, את יצירת החיים, את הערכים הקהילתיים, ומה תפקידו בכל אחת מהנקודות האלה.  היכן וכיצד יכולה "קהילת התרבות" לבטא, ליצור ולחזק את ערכי הקהילה העיקריים? באילו נקודות הוא עשוי להתערב באופן אפקטיבי ומאילו מוטב שידיר  רגליו. הגדרת העל – "מחולל קהילת תרבות" צריכה להיות מפורטת להגדרות משנה, הנגזרות מה"מפה". ההגדרה צריכה להיעשות תוך שיתוף מתמיד של הקהילה בהגדרת התפקיד. הממד ההצהרתי צריך להיות צנוע , משימתי ומוגדר מאד. הגדרה  בפועל  תהא הולכת ונבנית בתוך התהליך ומעוגנת במעשים קהילתיים, עד אשר תקנה לעצמה מקום בתודעת הקהילה ובליבה.  היקף התפקיד והגדרתו  תלויים בסוג הקהילה ובמצבה החברתי והתודעתי. האם הקהילה מעוניינת  ב"רב קהילתי" – ופירושו, שזו קהילה קיימת עם תודעה קהילתית הרוצה לפתח קהילת תרבות? או שמא מדובר בקהילה בהתהוות, אשר היא רק בראשית הדרך והיא מחפשת "מחולל קהילת תרבות" שכזה, כדרך לבנייתה העצמית (כאן מקדימה התודעה הקהילתית את ההוויה הקהילתית); או מקרה בו אחת מקהילות המשנה מעניקה ל"רב קהילתי" תפקיד פונקציונאלי מוגדר למטרתה⁴, אשר ממנו בהדרגה מתפתח התפקיד למעגלי קהילה נוספים; או אפשרות אחרת, אם הר"ק מזהה צורך מסוים בקהל יעד נתון וממלא תפקיד פורמאלי  אחר העונה לצורך זה, אשר ממנו אפשר לפתח בהדרגה עבודת  "קהילת תרבות"⁵.
היקף התפקיד והגדרתו תלויים גם בדיאלוג המתמשך בין הרב לקהילה : עד כמה מחליטה הקהילה להעצים את הרב – לפתוח לפניו זירות השפעה , ועד כמה בוחר הר"ק להיכנס (היקף עומק, גיוון) לזירות השפעה תרבותיות-חברתיות-חינוכיות.
ד. דיוקן אנושי: קשה לשרטט דיוקן מסוים. כשם שיש קהילות שונות ותרבויות שונות, כך סביר שיהיו  "ר"קים"  שונים. אציין רק נקודות ספורות, הכרחיות בעיני: ייעודו העצמי של אדם לתפקיד "ר"ק", ראוי שיתחיל מרפלקציה אישית והכשרה עצמית. ראוי שיהא משכיל ומורה, רב תחומי, יצירתי  ותקשורתי. חייב שיהיה איש מוסר (לא מוסרני) שפיו וליבו שווים, המממש בחייו האישיים את אמונתו ורעיונותיו. חייב שיהא דמוקרט באמונתו ואורחותיו. נראה לי, שדיוקנו האנושי של הרב-הקהילתי יקבע בדיעבד, רק לימים ניתן יהיה לראות אם אכן נוצר אב-טיפוס אנושי מסוים בתפקיד זה.
ה. תחומי אחריות ותחומי תוכן:
בקהילה שלמה – כיוון שההוויה הקהילתית היא הוויה כולית (הוליסטית), הרי גם תחומי האחריות ותחומי התוכן הם ביטויים הנוגעים בכל היבטי החיים. כל היבט בחיי הקהילה , פרטיה, משפחותיה , קהילות המשנה, קהילות ההיקף וקהילות היחס שלה , אשר בו ניתן לחולל את מאפייני קהילת התרבות במגמה מעצימה, מחנכת ויוצרת – מן הראוי שיהא תחום פעילותו. כך גם הדברים  בכל עולמות התוכן הנגזרים מכל מעגלי הקהילה  מהפרטיים ביותר ועד הכלליים ביותר.
בקהילה חלקית – אין יומרה לכוליות, אלא  להיפך- חבריה  מחפשים קהילתיות מוגדרת, מוגבלת, המאפשרת רשת קשרים קהילתיים אישית. לכן יש לבחור בזהירות את תחומי התוכן  והאחריות תוך דיאלוג רגיש  ומתמיד עם חברי הקהילה. אם הר"ק מזהה אצל פרטים, או בסיטואציה ייחודית , צורך לגלוש אל  מגמה כולית או להרחיב, ולו רק לזמן מוגבל, את מעגלי הקהילה החלקית, הרי תהיה זו הענות פורייה לצורכי הקהילה.  מסיטואציה כזו יכולה  לצמוח קהילה שלמה שראשיתה קהילה חלקית.
ו. עקרונות תפקודיים: הכוונה לאפיון כללי של יחסי הרב-קהילה. העיקרון התפקודי העיקרי  של הר"ק הוא העקרון הדיאלוגי⁶. הוא דמוקרטי ושתפני, קשוב, מחולל תהליך, מוציא מהכוח אל הפועל, חושף , מגלה, "מיילד",  מקשר, מעלה לתודעה , מעורר יצירה, מחנך, מלמד,  מעורר השראה, מייעץ, מאפשר, הוא שליח ציבור ומייצג ציבור המשוחח עם שולחיו.
ז. כלים:  הכוליות של קהילת התרבות  מחייבת  הגדרת תפקיד  על תחומית .
הגדרת תפקיד על תחומית מצד תחומי המשמעת , אשר בהם צריך הר"ק להיות מצוי. למשל: מחשבה יהודית, הלכה, אתנוגרפיה, תרבות יהודית, פילוסופיה, פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה, עבודה סוציאלית, מדעי המדינה, מחשבת החינוך;
הגדרת תפקיד  על תחומית  מצד האמצעים: על הרב הקהילתי להיות מחנך, מעצב טקסים, כותב טקסטים, מצוי במוסיקה, בתיאטרון, ספרות אומנות פלסטית, תקשורת המונים. אינני בא לתאר "על-אדם" המצוי לעומק בכל אלה, אלא לתאר מנעד של כלים, אשר יכולים לסייע לרב הקהילתי לחולל קהילת תרבות.
לעל-תחומיות זו יש השלכות על דרכי ההכשרה⁷ של הרב הקהילתי . נדרשת כאן הכרעה על מוקדי ההכשרה העיקריים. כמוכן נדרשת הכרעה לגבי תחומי הדעת העיקריים החיוניים ביותר לתפקיד.
     
קובי וינר