קבלת שבת , מזרע, שבועות תשנ"ט

"ותשב  נעמי ורות המואבייה כלתה  עמה   השבה משדי מואב , והמה באו בית-לחם בתחילת  קציר שעורים" ..
אנו הקוראים במגילת רות  וסביבנו שדות שאך זה נקצרו, יכולים לדמיין את מראה שדות החיטה לעת ראשית הקיץ , אז בבית לחם , בימי שפוט השופטים .
אנו אף  לומדים  מהסיפור שהיא צעירה  ויפה ואולי אף נחשקת על-ידי הנערים הקוצרים בשדות.  אך  משום מה , אין הסופר האלמוני מתאר באוזננו את תווי פניה ואין הוא אומר לנו מה היה צבע שערה?  האם שחור כעורב  , כצבען של נערות מואב המזרחיות , או אולי  , בהשאלה, זהוב כחיטים?
איש לא ידע לבטח מה היה צבע שערה של רות  אך  השערה שמוץ…הוכחה עמה,  יש ויש…
ובינתיים עולה באוזננו הצהרת הנאמנות של רות  לנעמי חותנתה ולעם עמו החליטה לחלוק גורלה: 
"  …כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין , עמך עמי ואלוהיך אלהי …"
גם לנו שדות חיטה מסביב והימים ימי קציר
וגם אלנו באים גרים כרות ,  הבוחרים לחיות בישראל ולקשור גורלם בגורלנו.
אלא שהיום מוחזקים המפתחות לקבלה ל"מועדון" הייחודי,  שקוראים לו העם היהודי , בידי ממסד דתי  הטוען לבלעדיות .

גם עלינו חובת ההוכחה  ,  שיש לנו מקום ושיש לנו אלוהים , כדי לבוא ולטעון לזכות הגיור.
שיש לנו מקום , ששורשיו עמוקים ואינו בר חלוף .
שיש לנו אלוהים ,   במובן של עולם ערכי מנומק וראוי.
מקום ואלוהים  שיהיו מושא נאמנות  לרות הבאה לחיות עמנו , מרוסיה כעולה חדשה , או מאתיופיה או מארצות הים .

וצבע שערה של רות? (השערה  תורשתית)
הרי היה אדמוני , כלומר ג'ינג'י , כצבע שערו של  בן בנו של בנה ,
הלא הוא דויד מלך ישראל.