חברי היקרים
שנתיים כמעט חלפו מאז הוסמכתי לרבנות בחנוכה תשס"ז. שנתיים שבהן זכיתי לחוויות רבות ומעצימות כרב הומניסטי.
רגעי מבחן רבים חוויתי בשנתיים האלה ותמיד השתדלתי לבחור בדרכי נעם ובנתיבות שלום.
אחד הדברים שחשוב בעיני להקפיד בהם הוא לא לתייג ולא לקבוע מסמרות בנושאים שבהם אי אפשר לתאר ציבור מסוים בתיוג גורף וחד מימדי.
מי אנו לומר במה מאמינים רבנים כאלה ואחרים?  אני אישית מכירה כמה וכמה רבנים ומנהיגים יהודיים חובשי כיפה שלא יסכימו עם ההגדרה שהגדיר אותם קובי. כפי שאני לא רוצה שאחרים יגדירו אותי – מי אני, במה אני מאמינה ובמה אינני מאמינה – כך אני חושבת שאין לי זכות לעשות זאת לאחרים.
לא תמיד סימונים מועילים ומביאים ברכה. לעיתים הם דווקא מביאים לבידול שאינו במקומו ולהרחקת הלבבות באופן שפוגע במה שחשוב ויקר לרבים. כך הדבר בעיני עם היהדות: הומניסטים יהודים שותפים לדרך יהודית המבוססת על חמש הסכמות חשובות שדת איננה נמצאת בתוכם.
יהדות אינה דת! הומניסטים יהודיים מסכימים על היותם שותפים ל:
1. גורל יהודי משותף – משפחה וזיכרון
2. השפה העברית (שפת התפילה של כולם ושפת הדיבור של הישראלים)
3. מולדת אחת (ארץ ישראל מולדת גם של יהודים שאף פעם לא היו או יהיו בה)
4. לוח עברי (חגים, מועדים , ימי זיכרון ושבת)
5. התנ"ך – ספר הספרים (לאחדים ספר מיתי, לאחרים ספר היסטוריה)
זהו בסיס לשותפות בין יהודים מזרמים שונים ועל בסיס זה באה השיחה והיצירה מתוך רצון להתחבר לרובדי התרבות היהודית לדורותיה ולתרבות העולמית העשירה.
להמשיך אותה מתוך הווה של ציונות, כבוד האדם, שיווין בין מינים, עדות וגזעים , רגישות לזולת, אחריות, מנהיגות סובלנות וענווה.

אני מאחלת לכם שתזכו לעסוק ברבנות מתוך עוצמה וצניעות, בעוז וברוך,
באהבה ומתוך התחברות. מקווה שתוכלו למצוא את המאחד מבלי לאבד את הייחודיות ואת היכולת לשמור על הערכים החשובים לכם ולממש אותם בפועלכם הרבני.
ישר כוח ובהצלחה!